​

בריאה

 

״מסע צילומי נפשי 

הנע בין עולמות הפנטזיה

 למציאות ארצית עד כאב, 

בין חלומות להחלמה 

שבין סדקי הלב לשלמותו” 

 

 

יום אחד מגלה שרית כוכב חביב שחייה לא יהיו כפי שהכירה עד כה. היא מאובחנת עם לוקמיה לימפוציטית כרונית ולומדת לחיות עם זה. בעיקר באמצעות אמנות. כתיבת אינסוף שירים, צילום עצמי וצילום אחרים, סדנאות צילום וכתיבה שהיא מעבירה, נגינה, שירה ושמירה על נפש צעירה. עד שלפני בדיוק שנה (31.3) הגוף קרס, מספר טסיות הדם שלה יורד לאפס עם סכנה לדימומים פנימיים היא מובהלת לבית חולים.

 

חודשיים ימים כמעט שהתה בחדר מבודד כשהיא בסכנת חיים. גופה נמלא פורפורות (נקודות אדומות) וסימנים כחולים סגולים וסרב פרק זמן ארוך להגיב לנסיונות הרופאים.

שרית שרה לטסיות, רוקדת , כותבת ומתפללת, עושה עבודת רוח ותודעה, משנה תזונה, פותחת קלפים, מציירת, ובאופן אורגני מעמידה מצלמה על חצובה ומצלמת בתוך בית החולים, במיטה במקלחת.

והיו ימים בהם הייתה כמו זכוכית שבורה, עייפה,פצועה, שואלת למה, מתגעגעת לשמש ואדמה, מאיימת להתפרק לרסיסים קטנים בלי יכולת איחוי, מבקשת ריפוי.

וכך נאספים להם מאות צילומים ושירים לכדי גוף עבודה חזק ומשמעותי. 

בעת שהייתה בבית החולים, פונה אליה גלריה בתל אביב, ומציעה לה להציג בה לכשתשתחרר. שרית מגיעה לגלריה, בית שבור ומפורק לשימור בתל אביב, מתאהבת, ומחליטה, כנגד כל הסיכויים להוציא לפועל תערוכה וספר יפהפה המלווה אותה, תוך פרק זמן של כארבעה חודשים. 

 

בריאה -

11 שערים למתחולל בתוך הויתה של יוצרת בוערת

 

שער 1 - הזמנה - בואי שבי עמי במימי הברכה אמרה הילדה ולקחה אותי אל תוכה

שער 2 - פרולוג - שלוש שנים עברו - נצח - במונחי אשה אדומה

שער 3 - מים ודם, אדם - אני משקיעה אצ כלי במים הצלולים

שער 4 - ברזל ואש  - זכרי שרית: האש כמו השמש נמצאת שם תמיד

שער5 - אשה וגבר - תן לי לתת בך אותי

שער 6 - המחוללת - לחולל תנועה מבריאה

שער 7 - מיטת אהבה - הצורך במגע יד

שער 8 - וויתור - אני אדמה

שער 9 - אמונה - אור תמיד אצור בכדור בדולח מופלא

שער 10 - פנטזיה - לצלול אל אטמוספרה נעדרת כוח כבידה

שער 11 - תמצית היופי - כמעין מצגבר יגלו יופי זוהר של אחדות. תודעה ערה של ברבורה תהפוך מציאות

 

 

התערוכה המקורית נפתחה ב11.11 בשעה 11:11 ב-בית בהרצל, בהרצל 140 בתל אביב כ-140 צילומים ב- 11 חדרים.

בתערוכה במקום השראה זיקקנו את 11 החדרים ל-11 קירות. 

 

מתוך דבריה של האוצרת ליאור מן בתערוכה בתל אביב:

״בתוך המבנים הפנימיים של הנפש המיוחדת הזו, מתגלה אינטסיביות מכשפת. היוצרת, כבוראת, אינה מכירה טעמה של מנוחה. שוב ושוב היא מתעברת בחזונות , ומוכרחה , על מנת להתחיות, להוציא לפועל, להגשים, ללדת את הדימויים הנלחצים מתוכה החוצה אל העולם.

 

גוף העבודה מותח קו בלתי נראה בין הפעימה היקומית - מיסטית רבת ההוד וההדר, לבין השבריריות האנושית. דרך אחד עשר שערים חביב פורשת בפנינו אודיסיאה אישית, מסע נדודים העובר בין נופים שבורים ותעצומות. באשר תהיה, היא מדליקה את אור הזרקורים, מכוונת את המצלמה ועולה ככוכבת על במת חייה.

 

אקט הצילום העצמי יוצר עולם פרקטלי של מראות. האמנית משתקפת אלינו שוב ושוב, מתמסרת אל היבטי העצמיות שלה, המתפקעים מתוכה אלינו. לעיתים תתגלם כאישה-ילדה, חולמת נצחית של אהבה מתוקה, ולעיתים , דמות טרגית אבודה בכמיהה רומנטית לא ממומשת. ברגעים אחרים היא תופיע כאישה מאגית ואדירת מימדים אשר יכולה בשתי ידיה לבחוש בגלקסיות ולחבק ירחים, אהובת האלים.

 

סיפורה, סיפור של כוכב שנפל מן השמיים אל מציאות ארצית.

נשמה בוערת, מבקשת לנסוק.ֿ

אישה אחת, בשר ודם, השוכבת במיטת בית החולים, חיוורת.

יום אחרי יום שרה לטסיות דמה למען יקומו על חייה מייחלת להיות, בריאה.״